חשיבה חיובית כדרך חיים

 

תפיסת האירועים

במציאות חיינו עלינו להבחין בין האירועים המתרחשים לבין תפיסת האירועים על ידינו.

כל האירועים משפיעים עלינו ועל החוויה שלנו אולם יותר מן האירוע כשלעצמו,

משפיעה על איכות חיינו תפיסתנו את האירוע:

למה אנו מצפים ממנו?

האם אנו שופטים אותו כטוב או רע?
האם אנו מבקשים למנוע אותו?
זו, המציאות המתרחשת דרך התפיסה שלנו אותה.

האירועים בחיינו הם עובדה קיימת:

 

פיטורין, גירושין או פרידה, השמפו שנגמר, הילד שבוכה, החלב שנגמר דווקא כשרוצים לשתות את הנס....
אז אנו שופטים, מבקרים, מסווגים........
עולמנו מלא ניגודים. אנו חווים את היום ואת הלילה, את השמחה ואת העצב את האור ואת החושך.
החושך אינו רע וכך גם הלילה וכך גם העצב...
הם אינם רעים, אלא רק בתפיסתנו אותם כאלה.
הם אינם רעים אלא מחויבי המציאות ורק באמצעותם נוכל לחוות את כל רבדיה של החוויה האנושית.
אנו חיים בתנועה מעגלית של אהבה לבין פחד ובמעגל הרגשות שלנו ישנם שמחה וחיבה כאב ויגון, כעס וצחוק.

כל אחד חשוב בפני עצמו ומחובר בשרשרת הכרחית של החיים אל האחר.
זיהוי של חום לא היינו מכירים אם לא היינו חווים קור.
עלינו להכיר בלגיטימיות של כל האפשרויות. משהכרנו במעמדם השווה של המצבים יש לזהות את המקום בו אנו נמצאים.

המקום אינו טוב או רע.

הוא פשוט  קיים
ואני מקבל אותו כפי שהוא, במקום לשגות בחלומות פנטזיה של הלוואי ולו יהי אחרת.

חשיבה חיובית עוסקת בראש וראשונה בתפיסת האירועים ולא באירועים עצמם.
ביכולתנו לשנות את התפיסה שלנו לגבי האירועים משלילי לחיובי   

ובכך לעזור לעצמנו לצמוח ולהתפתח.

כשאני מתחילה להשתחרר מאוטומט התגובות שלי, נפתח לפני עולם של שפע תפיסות והתייחסות לאירועים שאני חווה.

במקום להתמרמר על ביקור של פלונית, ביכולתי לראות בו ברכה או לקבל אתו(ה) כפי שהיא,

ולהבין שהיא יכולה להתנהג רק על פי דרכה ובהתאם למי שהיא והתנהגותה לא בהכרח מופנית אלי.

או שביכולתי להיות ממורמרת על הביקור ולקבל את העובדה שאני ממומרת וזה בסדר.
אני יכולה לשנות את החוויה המוכרת רק מתוך שינוי התפיסה שלי.
זהו אחד מעקרונותיה של החשיבה החיובית.

במקום לטפח אשליה של חיים אידיאלים ולהתאכזב מחדש עלינו
 ל ש נ ו ת    את    ה ה ת י ח ס ו ת    ש ל נ ו.

                    

 

לצמוח עם הרגשות

מהו הקוד שעל פיו עולים בנו רגשות? איך הם נוצרים? האם יש הגיון לרגשות? האם יש טעם להרגיש מה שאנו מרגישים?
אין טעם ואין סיבה לקיומם ולכן אין טעם להצדיק את קיומם.
למרות כל הצידוקים ההגיוניים צצים להם הרגשות ושוכנים בתוכנו בלי סיבה נראית לעין ואנו חווים אותם.

עצם השיפוט אותם, כלא הכרחיים או כשלילים או כלא הגיוניים, אנחנו מאפשרים להם קיום. גם הדחקה אינה תורמת.
הצדקה הגיונית והדחקה - מאפשרים לרגש להתחזק.
הדחקה של אנרגיה רגשית תופיע בשינוי צורה פיזית או נפשית.
כלי עבודה באמצעות דמיון
ניתן לעודד צמיחה על ידי חוויה של שלוה בטחון ואהבה. כך נוכל להתמודד במצב שקול עם כל אירוע.
                        

 

 מדיטציה – כלי הכרת העצמי

ברגעים של שקט אני מעניקה לעצמי את מתנת המפגש עם המרכיבים של העצמי שלי: מחשבות, רגשות, אמונות, תשוקות פחדים....
מתוך המפגש אני לומדת להכיר את עצמי טוב יותר ואף לשחרר מקומות שלא משרתים אותי יותר.

כשאני מעלה אותם ממקום חשוך אל מקום מואר.
ישיבה מדיטטיבית, בחירה של מקום שקט, השקטת איברים מן הראש כלפי מטה - תשומת לב לכל איבר באמצעות נשימה אל האיברים.
ההכרה וההסכמה לישיבה מכניסה לחוויה של שקט.

לרגשות כמו שמחה , אהבה, חיבה, חמלה אנו קוראים "רגשות חיוביים" ואז אנחנו מרגישים עצמנו כחיובים ברגע שאנו חווים את אלה.
לרגשות כמו כעס, שנאה ,טינה, מתח, רוגז, אנו קוראים "רגשות שלילים".
אנו שופטים זאת כרגשות אסורים, אבל זה מוטעה. אף פעם לא נוכל להתנתק מרגשות "שלילים" וככל שננסה להתרחק מהם, רק זה מתקרב אלינו.
הרי לא נצליח להפסיק כעס רק מפני שאנו אומרים לעצמנו.
או האם נוכל לא לפחד כשפחדנו, לא לדאוג כשדאגנו...
אין אפשרות להעלים את הרבגוניות הרגשית האנושית שלנו.
החשיבה החיובית מבקשת  ל ש נ ו ת  את  דרך המבט שלנו בדיכוטומיה של חיובי ושלילי, לתנועה של  צ מ י ח ה  מנמוך לגבוה.
הבעיה היא לא שהרגשות "השלילים" קיימים.
הבעיה היא  ה ת ק י ע ו ת  בהם.
תהלך הצמיחה הוא מעבר בזרימה, מרגשות תקועים לרגשות זורמים.
אין צורך להחזיק, ברגשות חיוביים או שלילים . הכעס הופך לגיטימי ממש כמו השמחה, הפחד כמו אהבה, האבל כמו הצחוק. אין חלוקה לרגשות טובים או רעים....
מאמצנו צריכים להיות מופנים לאופן שבו אנו חווים את הרגשות ולא לאיזה רגש נחווה. אסור שכעס יהיה תקוע.
המודעות מכוונת לדעת שאני אחראית עליו, אני מזינה  אותו ואיני משחררת לכן, אותו כעס נשאר תקוע.

 

נקיטת הפעולה הרצויה:

א. לזהות את המקום שאני נמצאת.
ב. מסכימה להכיר באחריות לשחרור או להחזקה מתוך הכרה לחופש בחירה.
ג. באמצעות זה אני מאפשרת לרגש הנמוך ה ת ק ו  ע להפוך  ל ז ו ר ם כלומר,
ד. ל ה ר ג י ש את הרגש במקום לשפוט ולנסות להעלים או להדחיק או להכניע. פשוט להרגיש.
ה. רגש אפשר לשחרר רק מתוך כוונה לשחררו ובאמצעות כלים הלקוחים מעולמו. כלים מעולם הרגש ולא בכלים מעולם ההיגיון.
אנו יכולים להדחיק רגשות שאינם נעימים לנו במקום לחיות אותן במלוא עוצמתן. אנו מטעים את עצמנו שאם נסיח דעתנו מן הכאב לא יכאב לנו.
אם לא נתכוון לשחרר אותו - מעצמו לא יעלם.
אפשר לראות את הרגש מעין אנרגיה. אנו חשים אותה במיוחד ברגשות עזים של אהבה, פחד, כעס.

אנו חשים אותה זורמת חודרת לעצמותינו. אנרגיה זו אינה נעלמת, היא רק משנה צורה. כך גם הרגשות שלנו.

אי אפשר להעלים אותם, אפשר רק לשנות את צורתם. לכן הדחקה אינה מהווה פתרון.

                  

 

בחירה ואחריות בעולם הרגש

שחרור אמיתי כרוך בנטילת אחריות על עולמנו הרגשי.
רגשות לא "פשוט צצים".
אפשר לומר שאנחנו מאפשרים להם לצוף בתוכנו.
אנו מכנים "טבעי "את התגובות הרגשיות השונות שלנו ובזה אנו מצדיקים את דרכנו. אך למעשה, זהו הרגל תגובתי.
אנו מקבלים כמובן מאליו את הריבונות על גופנו הפיזי וצריכים לקבל ריבונות על עולמנו הרגשי.
הגישה השלטת היא לחפש  - הצדקה לרגש.
למשל כשאנו פוחדים ממשהו, לא יעזור לנו שיגידו לנו "לא לפחד".
לא צריך סיבה. פחד או כל רגש אחר אינו מתקיים בעולם של סיבתיות.
הוא מורגש. אם סיבה או לא. סיבה קשורה לעולם ההיגיון. במקום השלכה על משהו אחר בבחירה הרגשית שלנו לעיתים ישנה הדחקה.
הריפוי-
אנחנו יכולים לבחור שלא לחיות את כל החוויות האלו בדרמתיות. לא נתעלם מהם. נקבל אותם.

לא נאמץ את הכדור מבלי לשחררו. לא נתעלם מהאירועים שקרו, אבל  נזכור שהם מבט עם התנהגות רגשית, ודרך ביטוי רגשי של אחרים.

לא שלנו. נבין את המקור של הרגשות אבל נזרום הלאה.
הרעיון לברור תגובתנו אינה משמעות להפוך לאדישים לזולת ולאירועי החיים.

חשיבה חיובית מאפשרת לחיות ולחוות את החיים במלואם, בכל החושים.

                                

 

יצירת גבולות

כל אחד מהמצבים בחיינו נמשל לכדור הנזרק לעברנו.
העולם מלא כדורים הנזרקים כל הזמן לכל הכוונים.
בידינו נתונה הבחירה "לתפוס את הכדור".
אם כן באיזה דרך לעשות זאת.
אם משהו זורק כדור של מילת גנאי או התנהגות בלתי מתחשבת,
אני יכול - לבחור- שלא לתפוס אותו.
הזכות לתפוס או לא - שווה.
אם תפסתי, אני זכאי לשחרר ולא להצמידו אל בית החזה. הכדור הזה לא שלי.
כלומר ההבנה –
מה שייך אלי וההפרדה מה שייך לאחר מאפשרת לי שליטה במצב.

 חופש בחירה לתגובה חדשה.

הצבת גבולות היא הדרך שלנו להגדיר את עצמנו. איש אינו אמור לנחש מהם גבולותיי.

אם נכנס הכעס צריך להבין שאני זאת שאפשרתי את ההתרחשות. אני היא זאת שלא עמדה יציבה בהגדרה שלה למה מותר או אסור לאדם אחר לעשות לי.

הצבת גבולות לעצמי מאפשרת הבנת הבחירה.

גם אם בחרתי להרגיש פגועה.....  שנים, מותר לי עכשיו לבחור בחירה אחרת.
הכלל  - הפרדה בין המעשה של האחר לבין הרגשות וההתנהגות שלנו.
במצב של מודעות אנו בוחנים את הדפוסים האוטומטיים של החשיבה וההתנהגות שלנו.
אנו יכולים לשנות את התפקיד שלנו במגרש המשחקים ולהפסיק להיות אוטומטי

 זוהי הכרת חשיבה חיובית ככלי מרפא ומאזן.

 

הכותבת פנינה מתוק מורה ומנחת קבוצות מודעות, צ'י קונג ורפואה סינית.

חדר כושר
חדר כושר
חוגים
חוגים
אזור מנויים
אזור מנויים
צור קשר
צור קשר
בריכות שחיה
בריכות שחיה
פילאטיס מכשירים
פילאטיס מכשירים
מערכת שעות
מערכת שעות
המתקנים שלנו
המתקנים שלנו
טיפ בריא
סטודנטים
עבור לתוכן העמוד