banner

המנויים שלנו

קטגוריה:

מדי יום נכנסים למרכז הספורט אלפי מתאמנים – שחיינים, רצים, מתאמני חוגים, חדר כושר ומה לא.  ביניהם אפשר למצוא המון סיפורים מיוחדים ומרגשים, אחד מהם של גיתית ביכלר, שהיא ובני משפחתה מנויים במרכז הספורט שנים רבות. גיתית בת ה-20, בת בית אצלנו במרכז, היא ספורטאית מצטיינת בין לאומית שהתאהבה ומשקיעה בספורט ייחודי – סקי אלפיני.

סקי אלפיני הוא ספורט קשה הדורש מהירות מחשבה, קואורדינציה וחוסן פיסי בכדי להתחרות בתנאי מזג אוויר לא פשוטים בגובה של שלושת אלפים מטר.

סקי אלפיני הוא ענף ספורט חורף אולימפי בו המתחרים גולשים במורד הר בשני סוגי מסלולים עיקריים : האחד דורש טכניקה גבוהה יותר, והשני מהירות מחשבה גבוהה יותר. הגלישה מחייבת מעבר בין דגלים המפוזרים לאורך המסלול, כשמטרת הגולש היא כמובן לסיים את המסלול במינימום זמן. עיקר העומס הפיזי תוך כדי הגלישה נופל בעיקר על הרגליים והברכיים, על מנת לשמור על היציבות במעבר בין הדגלים.

לאורך הקריירה של גיתית, אחריה אנו עוקבים באדיקות, היא הספיקה לעבור פציעה קשה בה קרעה את הרצועה הצולבת בברך, וכעת בהתמודדות מעוררת השראה, היא חוזרת אל מסלול הסקי כדי להשיג את הקריטריון לאולימפיאדת החורף ה-22 שתתקיים בפברואר 2014, בסוצ'י (רוסיה).

             גיתית וחברותיה לנבחרת הסקי הישראלית

ספרי לי על רגע הפציעה , איך זה קרה?

"הצטרפתי לתוכנית שנקראת נבחרת אירופה של מדינות קטנות שאין להם שלג. התאחדות הסקי הבינלאומית פתחה את התוכנית ובזמן מבחני הקבלה לתוכנית התרסקתי על השלג , למרות זאת המשכתי את המיונים ואחרי יומיים הודיעו לי שהתקבלתי לנבחרת , אבל כבר אז התבררה הפציעה הקשה."

איך התמודדת עם הפציעה?

"אכן עברו עליי שנתיים מאוד קשות של תהליך שיקום אינטנסיבי, כדי לחזור להתחרות לקראת אולימפיאדת החורף בסוצ'י, ברוסיה.  עברתי שלושה מפגשי פיזיותרפיה בשבוע ועם הזמן גם עבדתי על חיזוק הכושר הגופני כדי להיות כמה שיותר מוכנה לעונת התחרויות הקרובה בצרפת."

האולימפיאדה הקרובה היא יעד אפשרי עבורך?

"אני תמיד נותנת את כל כולי על השלג, אני מתאמנת חזק כדי להיות הכי מוכנה שאפשר לקראת התחרויות הקרובות, כדי להוריד כמה שיותר נקודות שליליות. היעד החשוב ביותר מבחינתי הוא לסיים עונת תחרויות מלאה, בלי פציעות שיעצרו את ההתקדמות שלי."

איך מתכוננים לתחרויות בתנאים שונים?

"יצא לי כבר להתאמן ולהתחרות בכל תנאי המזג אוויר ואני מוכנה לכל התרחישים. אם זה להתחרות ביום בהיר ושמשי או שמא בערפל קיצוני. כמו כן , הכושר הגופני מאוד חשוב והכרחי לאור האוויר הדליל בהרים שבגובה מעל לשלושת אלפים מטר מעל פני הים."

לצערי, ענף הספורט שלך עדיין זוכה למעט פרסום בארץ…

"פעם אחת הצלחנו לגלות קטע גלישה שלי מערוץ טלוויזיה רוסי וזה היה מאוד מרגש. אין ספק , יש אכזבה מסוימת שאין הכרה תקשורתית , אבל ברגע שאני על ההר ובדרך לגלוש זה לא מעסיק אותי."

אז על מה חושבים שנייה לפני היציאה לדרך?

"המחשבה הראשונה היא כל הזמן להגיד לעצמי שכבר התמודדתי עם מסלולים כאלה בעבר ושאני מסוגלת לעבור את זה כמו שצריך , אלה השניות של לתת הכל ולהיות ממוקדים במסלול. היתרון הוא לדעת לשלוט בסקי כמו שצריך ולדעת באיזו מהירות להגיע לקראת העיקול הבא."

גם ההורים של גיתית נותנים המון תמיכה  לאהבה הגדולה של גיתית! "ההורים נותנים המון תמיכה כשאני בפגרה בבית ואני בהחלט מגיעה מוכנה יותר מנטאלית לקראת התחרות הקרובה בצרפת".

אמא של גיתית, שירה, מספרת לי בגאווה גדולה שגיתית היא לביאה.

הרצון העז להתחרות ולא להפסיק למרות הפציעה הקשה , המלחמה כדי להישאר על השלג והיכולת של נערה צעירה להסתדר לבד ברחבי אירופה בכדי להתחרות בהחלט מעוררים השראה.

אז בפעם הבאה שאתם מתחילים אימון על מכשיר הסקי תחזיקו אצבעות לגיתית, עד הפעם הבאה שתראו אותה מתאמנת לידכם.

מדי יום נכנסים למרכז הספורט אלפי מתאמנים – שחיינים, רצים, מתאמני חוגים, חדר כושר ומה לא.
ביניהם אפשר למצוא המון סיפורים מיוחדים ומרגשים, אחד מהם של גיתית ביכלר, שהיא ובני משפחתה מנויים במרכז הספורט שנים רבות.
גיתית בת ה-20, בת בית אצלנו במרכז, היא ספורטאית מצטיינת בין לאומית שהתאהבה ומשקיעה בספורט ייחודי – סקי אלפיני.

מאת דרור קרן

עושה גלים

דמיינו לכם את התמונה הבאה: מקסיקו, המים שקטים, הגלים ארוכים.
פתאום, הים מתחיל להתרומם ומהר מאוד הגלים הופכים ל-2 מטר של מים צלולים!
לא, זו לא סצנה בסרט, ככה מרגיש גולש גלים מקצועי וזהו סיפורו של גולש הגלים המקצועי והמנוי שלנו:
ניר נאור.
הכירו את ניר נאור , מנוי במרכז עלית לספורט, בן 26, גולש גלים מקצועי וסטודנט שנה ג' לניהול באוניברסיטה הפתוחה.
סיפור האהבה של ניר עם הגלים התחיל עוד בגיל 6, ולמרות המשפט הקלישאתי שרובכם וודאי מכירים, הוא באמת עונה להגדרה של "גולש מגיל שש". זה התחיל מבוגי וכבר בגיל 12 התקדם לגלשן ראשון אמיתי, ומשם – האוקיינוס הוא הגבול. כמו שאומר ניר: "אפסיק לגלוש רק כשכבר לא אוכל לעמוד על הרגליים".
מה גרם לך להתאהב בגלישה?
"זו בעיקר השמחה העצמית, הרוגע שמגיע עם זה… אם אתה לא גולש אתה לא יכול להבין! האוקיינוס, עם כל התחושות שהוא מביא עמו מייצר לך חוויות בלתי נשכחות. רגע אחד אתה עולה על גלשן ומתכונן לדבר הגדול, האדרנלין בשמיים, ורגע אחרי כן אתה חווה רוגע שקשה להעביר במילים…"
כבר במבט חטוף ובשיחה קצרה ניתן לראות שתחושת הרוגע עליה מדבר ניר מאוד מתאימה לו. הוא מגיע לרעיון לפני שיעור יוגה, אליה הוא מקפיד ללכת בקביעות ככל הניתן. "אני מאוד אוהב יוגה, לפעמים היא באה כתחליף למתיחות, אבל מודה שגם סתם, להנאתי הפרטית".
למרות צניעותו של ניר, עומדים לזכותו כמה הישגים לא מבוטלים בענף הגלישה. כבר בתור ילד, ב-2007, ניר הגיע למקום רביעי בליגת הנוער הישראלית.
מאז הספיק להשתתף בתחרויות רבות בארץ. גלש וטייל באירופה, אוסטרליה, אפריקה, אסיה וארה"ב, דרום ומרכז אמריקה וכל זה בעקבות הגלים. בשנים האחרונות ניר, לצד כמה חבריו לגלישה, גם מוציאים לפועל תחרות סיכום עונה שנתית " Moore to Remember ". ולא, לא טעינו באיות, התחרות נקראת כך על שמו של מור ששון, גולש מוכשר שנהרג בגיל 18, שניר וחבריו בחרו להנציח את זכרו בקיום התחרות. התחרות מתקיימת זו כבר כמה שנים, ולמעלה מ-50 גולשים מנבחרות הג'וניור, הבוגרים והנשים לוקחים בה חלק.
בזמנו הפנוי ניר הוא לא רק סטודנט אלא גם ברמן, אבל כמו שתכף תקראו, אין הרבה זמן פנוי.
"גלישה היא ענף שמצריך המון אימונים", מספר ניר. "מצד אחד, כל מי שגולש רוצה להיות הכי טוב, זה טבע התחום, וכל מי שיאמר לכם אחרת, אל תאמינו לו !
מצד שני, זה גם ענף שמערב הרבה פציעות ולכן מניעת פציעות ע"י אימונים היא כל כך חשובה."
מה שגרת האימון שלך? "שגרת האימון שלי מושפעת בעיקר מהעונה, אם יש גלים או אין. כשיש גלים אני פותח את היום שלי בגלישת בוקר של כשעתיים, ורק לאחר מכן מתחיל בעיסוקיי השוטפים (לימודים בעיקר). אחה"צ אני חוזר שוב לגלוש ובמקביל אני מקפיד על אימוני כוח בחדר הכושר של המרכז בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע. כשאין גלים מתאמנים יותר באימונים – יותר אימוני כוח, הרבה יותר שחייה (בבריכה האולימפית, כמובן) וגם שיעורי יוגה ופילאטיס מזרן. "

(כפי ששמתם לב, זו דוגמה מצויינת למי שמנצל את המנוי עד תם, אם היה לכם ספק).
"פעם חשבתי שגיל 20 זה השיא עבור גולשים מקצועיים, אבל היום אני מבין שהכל תלוי באימונים. גלישה היא דרך חיים, היא חלק ממך בכל גיל!"
על המרכז שלנו מעיד ניר שיש בו את כל התנאים הנחוצים לו כדי לשמור על שגרת האימונים שלו: "יש כאן את כל התנאים לאימונים בכל מזג אוויר, אני לא מוגבל ע"י תנאי מזג האוויר שבחוץ והמרכז הוא מאוד מקצועי. אני משתתף בהרבה חוגים, ומרגיש שגם לגודל של המרכז יש יתרון – תמיד יש מתקנים פנויים…" –
בהחלט גורם לנו להסמיק.
כמובן שלא יכולנו לסיים את הראיון בלי לשאול מה עושים עכשיו; והתשובה היא חלומו של כל סטודנט, גולש מקצועי או לא: "נוסעים לגלוש בחו"ל כשייגמר הסמסטר! ": חופי פרו קורצים במיוחד לניר בזכות הגלים המאתגרים בהם הם ידועים. אבל גם אם אין לכם את האפשרות לקפוץ לפרו בחופשת הסמסטר, לפחות בואו לשחות אצלנו בבריכה!
כמובן שלא יכולנו לסיים את הראיון בלי לשאול מה עושים עכשיו; והתשובה היא חלומו של כל סטודנט, גולש מקצועי או לא: "נוסעים לגלוש בחו"ל כשייגמר הסמסטר! ": חופי פרו קורצים במיוחד לניר בזכות הגלים המאתגרים בהם הם ידועים. אבל גם אם אין לכם את האפשרות לקפוץ לפרו בחופשת הסמסטר, לפחות בואו לשחות אצלנו בבריכה!

האהבה הגדולה לבריכה שהפכה להצלחה

עוד מילדותו בירושלים אהב מיקי חליקה את המים. התחושה העוטפת שנתנה לו הבריכה גרמה לו לרצות לחזור אליה כל פעם מחדש. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא נרשם לחוגי שחיה לילדים ובגיל 11 החל להתחרות לראשונה בנבחרת לנערים.
הוא לא היה עילוי ולא היה לו כשרון מולד – רק מחויבות ואהבה גדולה מאוד לשחייה שאותה תרגם לעבודה קשה על מנת להמשיך להתחרות ואף לנצח. זה לא היה קל, אף אחד לא דחף אותו להצלחה, אף אחד מלבד הקול הפנימי שדרבן אותו. בתוך תוכו ידע שאם ישקיע בעבודה קשה – יצליח לכבוש את המטרה.
ובאמת, ככל שחלפו הימים, ההתמדה וההשקעה שלו החלה להניב פירות. בשנת 1996, כשמלאו לו 18, היה אמור להתחרות לראשונה באולימפיאדה – כשברגע האחרון התאכזב לגלות שהפעם לא נבחר לייצג את ישראל. "זו הייתה נקודת שבר גדולה מאוד", אומר חליקה, "לאחר מכן, הבטחתי לעצמי שאני אגיע לאולימפיאדה ויהי מה".
במשך ארבע שנים ארוכות, עבד קשה והתאמן בכל רגע פנוי ובשנת 2000, כשהגיע תורה של אוסטרליה לארח אלפי ספורטאים מרחבי העולם לרגל התחרות האולימפית, הגיע גם תורו של מיקי להגשים את החלום.
"אי אפשר להתאמן לזה – ללחץ, להתרגשות, למעמד של ספורטאי בתחרות כזו, אין חוויה דומה לזה", אומר מיקי כשהוא מדבר על המעמד, ומספר שכדי להתמודד, ניסה לתעל את הלחץ להצלחה. בסוף התחרות הגיע מיקי למקום ה-10 בעולם, ועם השמחה הגדולה על שצלח את התחרות הייתה גם אכזבה על כך שלא הגיע למקום הראשון. באותה שנה זכה גם במקום ה-3 באליפות אירופה והמשיך להתאמן ולשחות מדי יום.
כיום, 17 וקצת שנים אחרי, מיקי מתגורר בתל אביב, נשוי לקטי, גם היא שחיינית בעברה, ולהם שני ילדים, איתן בן ה-8 ויולי בת ה-3, והוא בעליה של חברת Olympico Asset Management המספקת שירותים פיננסיים בעולם ההשקעות. "התפיסה בשחייה היא כמו התפיסה של החיים – כדי להתקדם אתה חייב להתמיד, שום דבר לא מגיע בקלות", הוא מסביר, כשהוא מקביל את התחושה בשחייה להתנהלות בעולם העסקי ובחיים בכלל.
גם כיום ממשיך מיקי להתאמן במרכז הספורט ושוחה בין 2-5 פעמים בשבוע. הוא ממשיך להיות מעורה בעולם השחייה המקצועי ודואג להתעדכן בהתרחשויות והחדשות העולמיות בתחום.
"החוכמה היא להשקיע במה שאתה אוהב לעשות, ובסוף התוצאות יגיעו, ברגע שתתמיד בזה – תצליח" מסכם מיקי במסר לכל הילדים שאוהבים לשחות ורוצים להגיע לתוצאות.

מנויה מיוחדת במינה – סיפורה של אנג'י

בתחילת שנת הלימודים הצטרף אלינו מנוי בשם יותם ירדן, סטודנט באוניברסיטת ת"א. אל יותם התלוותה בת זוג מיוחדת במינה: אנג'י, גורת לברדור שעוברת תהליך הכשרה כגורת נחייה לעיוורים. לאנג'י הופק כרטיס מנוי למרכז הספורט, והיא התמידה ללוות את יותם.
אנג'י נולדה במרכז הישראלי לכלבי נחיה לעיוורים שממוקם בבית עובד. כלבי הנחיה "נוצרים" תוך מחשבה רבה ושימוש בסטטיסטיקה של הדורות הקודמים על מנת שסיכויי הצלחתם בתהליך ההכשרה ובתפקידם העתידי יהיו מקסימלים.
את שבעת השבועות הראשונים לחייה, אנג'י בילתה עם אימה, אחיותיה ואחיה במרכז. בגיל 7 שבועות, אנג'י ושאר הגורים נמסרים למשפחות אומנות בחיקן יבלו את השנה עד שנה וחצי הקרובות.
למשפחות האומנות תפקיד מכריע בהליך ההכשרה של כלבי הנחיה. כלב נחיה בתפקיד צריך חייב להיות מרוכז בתפקידו, להוליך את האדם העיוור ולהיות אדיש לגורמים סביבתיים העלולים להוות הפרעה בתפקוד היומי של הכלב : רעשים ממשאיות/אוטובוסים, המולת אנשים, השתוללויות ילדים, מקומות הומי אדם, התלוות לאדם למשך יום שלם הכולל תפקודו בסביבות שונות (חדר כושר, בתי קפה, אונ' וכו'..).
כדי שהכלב יהיה אדיש לגירויים אלו ועוד מגוון גירויים אחרים, המשפחות האומנות נדרשות לקחת את גור הנחיה איתן במשך היום ולחשוף אותו לכמה שיותר גירויים.
בנוסף לחשיפה, שהינה גורם משמעותי בהכשרה, המשפחות מקנות לגורים משמעת בסיסית ואת הבסיס לאילוף המקצועי. בשנה זו הכלבים צריכים ללמוד ללכת בצדו השמאלי של האדם שהולך איתם (ולמשוך מעט קדימה), תוך התעלמות מקריאות/כלבים וכד'. הכלב לומד לעשות את הצרכים שלו לפני ההליכה או בסופה, וזאת על מנת שלא יעצור בזמן ההליכה עם העיוור (שעצירה משמעותה שיש מכשול).
הכלבים נדרשים למשמעת גם בתוך הבית- לא נותנים להם אוכל מהשולחן, לא לעלות על הספה וכן פקודות בסיסיות (אלי, שב, ארצה, השאר).
בתום השנה הראשונה, הכלב (וכך גם אנג'י) חוזר למרכז בבית עובד, שם עובר כחצי שנה של הכשרה נוספת ע"י מאמנים מקצועיים. החודש האחרון של ההכשרה נעשה ביחד עם העיוור במרכז עצמו. העיוור מגיע לחודש זה למרכז וישן בו עם הכלב שהוצמד אליו.
רק כ50%-60% מהכלבים צולחים את ההכשרה הארוכה. אלו שנושרים מיועדים לתפקידים אחרים- לרוב מוצמדים למשפחה עם ילד עם מוגבלויות תקשורת כעזרה לילד.
בתקופה האחרונה נעשתה עבודה רבה מצד המשפחות האומנות בסידור אישורי הכניסה למגוון מקומות ציבוריים. בשנה האחרונה הוסדר בחוק כניסתם ללא תשלום של כלבי נחיה באימון לתחבורה ציבורית. כמו כן נעשתה עבודת הסברה מאומצת בנושא.
יותם הינו סטודנט בן 27 לתואר ראשון במתמטיקה והוא וחברתו מהווים משפחה אומנת עבור אנג'י. על מנת לעזור בהליך האימון ולהפגיש את אנג'י עם מגוון גירויים חדשים, הוחלט יחד עם יותם כי גם לאנג'י יונפק כרטיס מנוי הכולל כניסה לשלל מתקניו של מרכז הספורט באוניברסיטת תל אביב. ביום שישי אנג'י תסיים את תקופת האומנה שלה עם יותם ותחזור למרכז לטובת המשך ההכשרה שלה. אנו מקווים כי אנג'י נהתנה בחברתנו ואני גאים להיות חלק בהצלחתה העתידית ככלבת נחייה.

שינוי מתחיל מבפנים

…This year resolution is
"שינוי מתחיל מבפנים" – עוד משפט שחוק שאני רוצה להיכנס לעומקו והפעם, ע"י סיפור אמיתי.
אוסנת (שם בדוי, מתוך כבוד לפרטיות של אותו האדם) החלה להתאמן אצלי לפני מספר שנים מאותן הסיבות המשותפות לכל הלקוחות שלנו בגילאי 40-50: רוצה שינוי, הגיל, צריך להיכנס לכושר וכו'…
והנה עובר לו הזמן, ואוסנת מתחילה לעבוד קשה יותר ויותר, התוצאות מגיעות אחת אחרי השנייה ואנחנו מתחילים לכבוש פסגות שלא דובר אליהן בהתחלה:
מרוץ נייקי 10K וצליחת הכינרת 3.5K – לפני זה הגברת לא ידעה לרוץ ולשחות חתירה..הכל טוב ויפה, אבל עמוק מתחת לפני השטח, בקרקעית הנשמה, מקום שקרני השמש ממעטים להגיע ולהאיר בו, מסתתר משהו לא שלם!
לקח לי זמן להבין מה זה. התשובה הגיעה, כמו כל התשובות -"נפלה מהשמיים" – באחת משיחות החולין שאנחנו מנהלים באימון, מכר טוב שלה כינה אותה ספורטאית ואתלטית והיא אמרה לו שהיא "סתם מתאמנת".
בהתחלה לא בדיוק הבנתי מה הפריע לי במשפט, עד שהאסימון נפל וההבנה הבזיקה במוחי כרעם ביום בהיר – התפיסה של אוסנת את עצמה, לא מסונכרנת (פוליטיקלי קורקט) מעוותת (ישר ולעניין) והיא לא לבד!!!תחשבו על כל המתאמנים, שבאים מעולם ה"רגיל" ואתם בטוח תמצאו כמה שלא משנה כמה חזק הם מתאמנים, הם לא מוקירים את עצמם על ההישג!
לקח לי הרבה זמן ועבודה עד שאוסנת השלימה עם מי שהיא הפכה להיות אגב, בלי דרמות, שינויי סדרי עולם וחיים – השינוי מתחיל מבפנים…
היום, אחרי חצי מרתון מוצלח, אוסנת עובדת ומתאמנת לקראת המרתון השלם הראשון שלה ואני גאה לקחת חלק במסע זה כמאמן הכוח שלה! עם תחילת השנה החדשה, בואו נכיר במי שאנחנו באמת!


מיכאל סון,
הוא מאמן כושר עם ניסיון רב בתחום אימוני כוח, תנועה וקטלבל שהוא חולק עם מאמנים אחרים על ידי מתן כיתות אמן, סדנאות, הרצאות וקורסים בנושאים שונים.
בשעות הפנאי מיכאל ממשיך ללמוד ולהתקדם מבחינה מקצועית. מיכאל ומשפחתו חיים באושר, אי שם בג'ונגל העירוני באזור המרכז.

המהפך של סתיו

הכירו את סתיו.
לפני קצת יותר משנה, סתיו בן ה-22 מפתח תקווה הגיע לראשונה למרכז הספורט להתאמן יחד עם דודו.
סתיו שקל אז 131 ק"ג ובעידודו של הדוד, החליט להגיע ולנסות להתמיד באימונים.
ההתחלה היתה קשה, לשנות את אורח החיים, להתנסות בפעולות שלא ביצע בעבר. הדברים היומיומיים ביותר שלנו נראים כמובן מאליו היו לו קשים וכשהיה עולה על ההליכון, הירכיים שלו היו מתנגשות אחת בשניה מה שהסב לו כאבים רבים והוא סבל מאוד. מתוך רצון להשתפר פנה סתיו לצוות המדריכים, וביקש שיתאימו לו תכנית אימון שתוכל לסייע לו לרדת במשקל אך גם ליהנות מהדרך. תכנית האימון כללה אימוני כח ואירובי וסתיו החל להתאמן כל יום, בין 3-6 שעות ביום.
"זה מה שעזר לי להתחזק", אומר סתיו, " התחלתי לשלב תזונה נכונה וב-60 ימים הראשונים הורדתי 20 ק"ג. במהלך חצי השנה שאחרי השלתי ממשקלי עוד 52 ק"ג". היום שוקל סתיו 66 ק"ג, לאחר שהשיל יותר מ-50% ממשקלו. "היום אני יכול לרוץ, לקפוץ, ולעשות עוד דברים שלאנשים נראים רגילים לגמרי אבל לי היו קשים עד בלתי אפשריים. התאהבתי באימונים, אני נהנה להגיע לכאן, ואם אני נוסע לחופשה קשה לי המחשבה שיעבור שבוע שלם בלי שאגיע להתאמן. המטרה שלי – להוריד עוד 6 ק"ג ואז להמשיך ולעבוד על החיטוב שלי".
אנחנו מאחלים לסתיו המון בהצלחה, וגאים בו על העבודה הקשה שהשקיע ועל השינוי העצום שהצליח לחולל בעזרת כוח הרצון שלו וההתמדה.

אמא של בריאות

הכירו את איריס גרינשפון, מתאמנת ותיקה שלנו במרכז הספורט, מאמנת כושר מוסמכת, מרצה לאורח חיים בריא ומקדמת אורח חיים נפלא לילדים ומשפחה. היא מעידה על עצמה כטיפוס פרקטי ואנרגטי, והאהבה שלה לאוכל טעים ובריא מלווה אותה לאורך כל היום. איריס בת 46, נשואה לנדב ולהם שלושה ילדים מקסימים, דניאל יובל והראל. היא בוגרת שני תארים באוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה ותקשורת, ולימודי תזונה וקואוצ'ינג במכללת רידמן ובמכללת גומא, בהתאמה.
כשאיריס סיימה את לימודיה באוניברסיטה היא עדיין עבדה בעסק המשפחתי (מפעל לסריגים בתל אביב), ואחרי לידת בתה הראשונה דניאל, החל לבעור בה הרצון להנחיל את אורח החיים הבריא שהיא מאמינה בו – גם לילדיה. איריס הבחינה כי אצל אמהות טריות קיימת התעסקות בלתי פוסקת באוכל ובתזונה. בשלב הראשון, ממש מתחילת ההנקה ועד גיל הגן, השאיפה היא שהילד יעלה במשקל, ולאחר מכן – ועד בכלל – מתחילה דאגה הפוכה: שמירה על משקל תקין או רצון לירידה במשקל אצל חלק מהמשפחות.
על מנת לספק לבתה הבכורה את התזונה הביתית הטובה ביותר, התעמקה איריס עוד ועוד בנושא ואף הרחיקה ללמוד בישול ואפייה בריאים מחומרים טריים ביישוב אמירים בצפון.
כמה שנים לאחר שנולדה יובל, בת שנייה במשפחה, איריס, שכבר עסקה באימון גופני, הבינה את החזון האמיתי שלה – להפיץ ולחלוק את הידע המעשי שצברה כדי לעזור לכמה שיותר משפחות להנהיג אורח חיים בריא גם בבית שלהם. איריס ניגשה ללימודי אימון לחיים, עם התמחות בקבוצות ולאחר לימודים של שנתיים נוספות בתחום, החלה להרצות בנושא.
מאז ועד היום, עם שלושה ילדים משלה ואלפי ילדים/משפחות שעברו אצלה הדרכות לאורח חיים בריא, אחד הכללים הבסיסיים המנחים אותה הוא להשתמש בחומרים הקרובים ביותר לטבע/למקור ולא במוצרים מעובדים/מוכנים מראש אשר להם מוסיפים חומרים משמרים, סוכר, מלח ושלל חומרים אשר לא תורמים לבריאותנו. "תאכלו אוכל שסבתא שלכם הייתה מזהה כמזון" – משפט שאיריס אוהבת לומר למתאמנים שלה.
ביקשנו מאיריס, המצוידת בארסנל של ניסיון וידע רב, מגוון טיפים מעולים, ומתכונים מהירים, טיפ להורים צעירים: כבר מגיל קטן לתת לילדים להיכנס למטבח, לקחת חלק בבישול, להסביר את היתרונות הבריאותיים באוכל שהם מכינים ובכך לרתום אותם לנהל אורח חיים בריא לגמרי בזכות עצמם כאשר יתבגרו.
לכל מי שרוצה לעשות שינוי בהרגלי התזונה המשפחתיים, איריס מסבירה שלא מדובר בעניין מסובך. ברגע שרוצים להנחיל אורח חיים בריא בתוך התא המשפחתי פשוט צריכים להחליט. הביצוע הוא החלק הפשוט.
גם את המתכונים הבריאים אפשר לתקתק בקלות וכאשר הילדים לוקחים חלק בחוויית הבישול הם מתמלאים בחדוה ובגאווה ואפילו (עוד טיפ של איריס) ממציאים שמות משפחתיים למתכונים – על שם הילד שמכין אותם. "הקרקרים של הראל" או "הסלט המושקע של יובל", ומי יכול להתאפק מלהתנפל על "המוס המשובח של דניאל"."את כל הידע שאתם זקוקים לו אפשר למצוא היום באינטרנט, ישנן הרצאות וסדנאות מקוונות המספקות מידע נרחב, גם על היתרונות של סוגי המזון השונים וגם כיצד לשלב אותם במאכלים שילדים אוהבים". רק תרצו והכל מוגש לכם.
בימים אלו ממשיכה איריס להרצות ברחבי הארץ, ותוכלו לצפות בה בפינתה הקבועה בתכנית "פותחים יום" בערוץ 13. אם תרצו לדעת עוד תוכלו להיכנס לעמוד הפייסבוק שלה "בריאות זה משחק ילדים", שם תוכלו ליהנות מטיפים ומתכונים בריאים וקלים קלים לכל המשפחה.
אז תזכרו – בריאות זה ממש משחק ילדים!

שוחה בכל העוצמה – הכירו את ירדן שר

הכירו את ירדן, מנויה במרכז הספורט ב-4 השנים האחרונות ושחיינית מקצועית. ירדן הייתה אלופת אס"א (איגוד ספורט אקדמי) במשך 4 שנים בזמן שעשתה את התואר הראשון ואף סיימה ראשונה במחזור שלה. "פחדתי לחזור לעשות ספורט במהלך התואר, פחדתי מהעומס", ירדן סיפרה לנו, "אבל עם הזמן גיליתי שלהיפך, הספורט הוא הדרך להחזיר חזרה לגוף את כל האנרגיות שהוא שורף בזמן הלימודים. הוא רגע שמנקה את הגוף ונותן לו התחלה חדשה – Restart".
ירדן בת ה-27 סיימה תואר ראשון במשפטים ותקשורת, והיום מתרגלת באוניברסיטת תל אביב תוך כדי שלומדת לתואר השני שלה. במקביל ללימודים היא עוסקת כעורכת דין בלשכה הכלכלית של לשכת עורכי הדין, מאמנת שחייה ופוקדת את מרכז הספורט לפחות 4 פעמים בשבוע.
שאלנו את ירדן איפה התחילה אהבתה לשחייה: "בגיל 3 וחצי אמא שלי לקחה אותי ואת שני אחיי לחוג שחייה, ומהרגע שנחתתי במים כבר התחלתי לשחות. שחיתי כל חיי, השתתפתי בתחרויות וברגע אחד הפסקתי", ירדן סיפרה, והוסיפה שכשהתגייסה לצבא עמדו שפניה שתי אפשרויות – להמשיך לשחות ולשרת כספורטאית מצטיינת או להניח לחלום השחייה בצד על מנת שתוכל לעשות שירות מלא כקצינה. ירדן בחרה לשרת כקצינה ולאחר שירות משמעותי כמפק"צית בבה"ד 11 השתחררה והשחיינית שבה כמעט ונשכחה ממנה.
רגע המפנה קרה כשהחלה ללמוד באוניברסיטת תל אביב. ירדן, שכבר 6 שנים לא שחתה, פגשה לפתע מכר מתקופתה כשחיינית שהציע לה להצטרף לנבחרת השחייה של האוניברסיטה. לאחר הרהורים בנושא, הסכימה, ועולם חדש-ישן נפתח בפניה שוב. "זו התקופה הכי כיפית שאני זוכרת מהתואר – להיות עטופה בכל מה שאהבתי בשחייה. לחכות לרגע הזה, המדיטטיבי כמעט, שכל הלחץ מהלימודים נשכח, ולא חושבים על המבחן הבא או הקושי – רק נהנים מהרגע. רכשתי המון חברים בזמן הזה ולכולנו אהבה משותפת לשחייה".
עם הזמן הספורט הפך להיות חלק כה מהותי בחייה של ירדן, ובשבוע שעבר אף השתתפה במרתון תל אביב במסגרת תכנית שמטרתה להעצים נשים בספורט. "אני ספורטאית כל החיים ואני יודעת עד כמה זה קשה להיות אישה ספורטאית. אם זה הדימוי הגופני השלילי שנוצר כאשר החברה מעקמת פנים על השרירים או על הכתפיים הרחבות בתואנה שזה לא נשי או יפה מספיק, ואם זה הצורך להוכיח שאנחנו יכולות לעשות הכל. לטעמי שרירים הם ממש לא נחלתם של הגברים, וספורט הוא טוב, בריא ומעודד הישגיות לנשים וגברים כאחד."
ירדן מאמינה שיש צורך להעצים נשים בספורט, ואמנם התפיסה בשנים האחרונות קצת השתנתה אך בעיניה יש עוד עבודה לעשות, והיא מקווה שיגיע יום שכולם יאמינו ויחשבו שנשים באמת יכולות לעשות כל מה שהן ירצו.

צריכים תמיד להיות בהיכון? הרשמו לניוזלטר של המרכז

כל הטיפים, כל האירועים, כל הכתבות, כל מה שקורה במרכז, חוגים, פעילויות ועוד

אני רוצה להגיע לאימון ניסיון

page loader
נגישות